התנהגות של חולי דמנציה: איך להבין את מה שנראה לא הגיוני?

נחום (שם בדוי) תמיד היה עדין, שקול ומתחשב. פתאום הוא מתפרץ, צועק ומאשים את אשתו עפרה בגניבה. או להפך, יושב שעות, שותק ובוהה בקיר. לפעמים גם שואל את אותה שאלה שוב ושוב או מסתובב בבית חסר מנוחה.

אם את או אתה מלווים אדם עם דמנציה, סביר להניח שכבר נתקלתם בשינויים האלה בהתנהגות והתיאור הזה לא זר לכם. אולי הרגשתם בלבול, תסכול או אפילו חוסר אונים. זה מובן מאוד כי מה שאנחנו רואים מול העיניים לפעמים מרגיש פשוט לא הגיוני. אבל מאחורי כל התנהגות אצל אדם עם דמנציה, יש סיבה וההבנה הזו יכולה לשנות את כל הדרך שבה אנחנו מגיבים ומתמודדים.

למה ההתנהגות משתנה בדמנציה?

דמנציה היא לא רק שכחה או בלבול רגעי. מדובר במחלה ניוונית שמשפיעה בהדרגה על אזורים שונים במוח. כולל אלו שאחראים על שליטה רגשית, תפיסה, הבנה והתנהגות.

כאשר אדם עם דמנציה מתנהג בצורה שאנחנו לא רגילים אליה, זה לא מתוך רוע, עקשנות או חוסר אכפתיות. זו תגובה לתחושת בלבול, אובדן שליטה, פחד או צורך שלא נענה. לפעמים הוא פשוט לא מבין מה קורה סביבו. לפעמים הוא לא מצליח לבטא את מה שהוא מרגיש, ואז זה יוצא בצעקה, או בהסתגרות. בטוח שגם אתכם מתישהו לא הבינו וזה תסכל אתכם, אז תחשבו מה זה עושה לחולה דמנציה שגם ככה חרד כמעט כל דקה ביום.

דוגמאות מהחיים

יש הורים שמאשימים את ילדיהם בגניבה כי הם שכחו שהעבירו את החפץ בעצמם. אחרים כועסים כשמשהו משתנה בסביבה כי כל שינוי קטן מערער את תחושת הביטחון שלהם. יש כאלה שחוזרים שוב ושוב על אותה שאלה כי הם פשוט שכחו שהם שאלו והנושא כנראה ממש מעסיק אותם.

התנהגויות כמו תוקפנות, חזרתיות, הסתגרות, חשדנות או שוטטות – הן לא נדירות, ובעיקר – הן לא אישיות. הן חלק מהתמונה ההתנהגותית של הדמנציה.

אז איך מגיבים?

התגובה שלנו כהורים, ילדים או מטפלים יכולה לעשות את כל ההבדל. קודם כל נזכור שאין טעם להתווכח עם אדם שמתקשה להבין את המציאות כמו שהיא. להגיד "כבר סיפרתי לך" או "הסברתי את זה קודם" לא עוזר, ולעיתים רק מגביר את התסכול שלו ושלנו.

במקום זאת, ננסה להיכנס לרגע לעולם שלו. לשאול את עצמנו האם הוא רעב? עייף? חסר שקט? אולי הוא זקוק לקרבה, חום או פשוט להפסקה מהגירויים שסביבו. לפעמים מגע עדין, טון רגוע, שינוי נושא או אפילו מוזיקה נעימה יכולים להחזיר רוגע שלא הגיע ממילים. לצורך העניין, יש לי מטופלת שמרגיע אותה מאוד שאני אומרת לה מילים טובות, מחמיאה לה על הלבוש שלה, על עיצוב הבית. היא מיד מחייכת ונרגעת.

ואתם לא לבד

בתוך כל ההתמודדות הזו, קל לשכוח את עצמנו. להרגיש שאנחנו אמורים לדעת תמיד מה לעשות, לא להתרגז, להיות סבלניים כל הזמן. אבל זה לא עובד ככה. מותר להתעייף. מותר להתבלבל ומותר לבקש עזרה. העזרה יכולה לבוא לידי ביטוי בקבוצות תמיכה, טיפול פרטני רגשי, קורסים ועוד. הם יכולים להחזיר תחושת שליטה ולתת מענה פשוט ונגיש לשאלות שצצות ביום־יום. אם ההתנהגות של ההורה שלך משתנה זה לא אומר שהוא כבר לא שם. זה אומר שהוא צריך אותך יותר מתמיד. והתגובה שלך, גם אם לא תמיד מושלמת, יכולה להפוך את הרגעים האלה לפחות מפחידים, ויותר מחוברים.

💬 רוצה לקבל כלים להתמודדות עם שינויים בהתנהגות של ההורה שלך? בקרוב אשיק את הקורס שלי ובו אדבר על תחומים כמו תקשורת, שפה ובליעה אצל אנשים עם דמנציה קלה עד בינונית. לחץ כאן ואודיע לך מתי שיושק הקורס

בנוסף, יצרתי חוברת דיגיטאלית מלאה בתרגילים שפתיים (שליפה, גמישות מחשבתית) עבור אנשים עם דמנציה קלה עד בינונית לתרגול עצמאי או בעזרתכם. אם בא לך לדאוג לשימור השפה של הוריכם, מוזמנים לרכוש את החוברת. לחצו כאן לרכישה